בשיתוף עם מנהל החינוך בעיריית תל אביב- יפו, יציגו מאות מתלמידי.ות מגמות האמנות בתיכוני העיר עבודות שמגיבות לתמורות הפוליטיות והחברתיות שעיצבו את תקופת נעוריהם – מהקורונה ועד כה.
כאן, נחשף לראשונה המבט והביטוי האמנותי של דור צעיר, תלמידי תיכון מכל קצוות הקשת של החברה הישראלית, דור שחווה ונפגע עמוקות ממגפת הקורונה והבידוד החברתי, ההפיכה המשפטית ומלחמת ה-7.10.
אוצרות ומורות במגמות אמנות: מיכל גבע, ליאת קוך ונועה תבורי
מרכזת הפרויקט מטעם עיריית תל אביב: יונית שטרן
התערוכה תהיה מורכבת משני חלקים:
1.הגלויה הגלויה- עבודות של תלמידי כיתות ט-יב מ- 20 מגמות אמנות בעיר תל אביב – יפו
2. ללא פילטר: התבוננות מקרוב בבעיה סבוכה
התערוכה הזו צמחה מהשטח. אחרי שנים של הוראת אמנות לבני נוער במסגרות שונות, בשנתיים האחרונות התחדד צורך דחוף ומשותף לצאת מהכיתה ולהיפגש. האימה, החרדה, חוסר הוודאות והשכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהיומיום – אך לצד זאת, גם כוח החיים, הדמיון והיצירה נותרו נוכחים ומשמעותיים.
הרגשנו צורך לגשר בין העולם הסוער, הגועש והאותנטי של בני הנוער שאיתם אנו עובדות לבין הסביבה – אל הקהל הרחב, אל בני ובנות נוער נוספים שיוכלו להזדהות, לשתף, ולאוורר את תחושותיהם נוכח האירועים והאסונות של השנים האחרונות. אין לנו יומרה לנתח את עמדותיהם של בני הנוער כלפי “המצב”, ובוודאי שלא להציע פתרונות. מטרתנו היא לאפשר לקולות השונים להישמע.
מציגי התערוכה, בני 15–19, הם דור שהתבגר בתוך מציאות מטלטלת, רצופת אירועים חסרי תקדים. וגם עכשיו, בעת כתיבת שורות אלה, 59 חטופים עדיין נמצאים בעזה. אלו מצבים שהנפש מתקשה לעכל. בהקשר זה אפשר לשאול מונח מעולמות התכנון והמדיניות הציבורית: “בעיות סבוכות” (wicked problems) – בעיות שאין להן פתרון ברור, שהן בתהליך שינוי תמידי ומשפיעות באופנים בלתי צפויים. כך גם המציאות בישראל של השנים האחרונות. תקופת ההתבגרות של המציגים – שנות התיכון שלהם – עברה ברקע של מציאות חברתית, פוליטית וכלכלית מורכבת, שבה הכל שזור זה בזה.
המורכבות הזו באה לידי ביטוי בעבודות שבתערוכה. הן משקפות חוויית נעורים אחרת – התבגרות שאינה דומה למה שהכרנו. דרך היצירות נגלות שאלות של זהות עצמית, התבוננות מחודשת ב”ישראליות”, ותיאור מצבים חברתיים שנעים בין בדידות, נתק ובידוד לבין חוויות נעורים מוכרות וסוערות. עבודותיהם מעלות שאלות על אמונה, פוליטיקה ומסורת; מביעות רגשות של כעס, בלבול ופחד; מציגות נופים ובתים מוכרים שהשתנו לפתע, ותיעוד של רגעים שנצרבים בזיכרון לצד כמיהה לשינוי.
התערוכה חושפת את הפער שבין תמימות להתבגרות, את האומץ לשאול את השאלות הגדולות באמת – לבעוט, לבקר ולהביע רגשות ללא מסננים. אך לא פחות מכך, היא מבטאת גם את היכולת לחלום, להמציא ולשאוף לעולם טוב יותר. דרך האמנות והשפה הוויזואלית, בני הנוער שבתערוכה מעניקים ביטוי לכמיהה שלהם לשינוי – ובעשייתם האמנותית הם נושאים תפילה לתיקון וליצירה של מציאות אחרת
מיכל גבע, ליאת קוך, נועה תבורי.
*הגלויה המוצגת – עבודה של אליה פרנקו, תלמידת כיתה י’ בבית הספר קריית חינוך עירוני ז’ יפו