על הסלון
חדר המורים של הגימנסיה משמש השנה כסלון פתוח – מרחב של שיחה, אירוח ולמידה.
הסלון מיועד לאפשר שיחה ודיון בין המבקרים, מקום שבו אפשר לנוח ולעכל את חומרי התערוכה ולהוסיף פרספקטיבות נוספות. בסלון מוצגות מבחר עבודות אמנות, ספרים, תקליטים וקטעי וידאו מאזורי קונפליקט ופיוס שונים בעולם. הסלון פתוח לקהל לאורך כל שעות הפעילות של הביאנלה.
הסלון יופעל גם במתכונת חיה פעמיים ביום:
★ בבוקר – לשיחת קפה של בוקר עם צוות הביאנלה ואורחים נבחרים- התוכנית מתעדכנת.
★ אחר הצהריים – למפגשים, סדנאות ופעילויות שונות לקהל הרחב.
מוקדי קונפליקט המוצגים בסלון
אירלנד
הסכסוך באירלנד, שנמשך במשך שלושה עשורים, היה בין קהילת הפרוטסטנטים, שזוהו כ”חלק מהבריטים” לבין הקתולים, שחתרו לאחדות עם הרפובליקה של אירלנד. הסכסוך כלל פעולות אלימות מצד שתי קבוצות, כולל המחתרת האירית (IRA) וארגוני פרוטסטנטיים קיצוניים. הסכמי “יום שישי הטוב” שנחתמו ב-1998 , יצרו הסדר פוליטי חדש בצפון אירלנד, שכלל הסכמה על תהליך פיוס וצמצום אלימות, ממשלה רב מפלגתית, והביאו לסיום הסכסוך. היום, אף על פי שהשלום יציב יותר, האתגרים נמשכים. הקיטוב הדתי והפוליטי עדיין קיים, מורשת הסכסוך ממשיכה להשפיע אך ישנם מאמצים נמשכים לעודד דיאלוג, חינוך ופעילויות משותפות בין הקהילות השונות כדי לבסס גישה של פיוס עמוק יותר.
בסלון הוצגו יצירות אמנות מפרויקט הרזידנסי The Curfew Tower בקושנדל, צפון אירלנד. בין השנים 2015-2016 שהו 21 אמנים וחוקרים ישראליים ב”מגדל העוצר” בקושנדל שבצפון אירלנד, עיירה קתולית עם שורשים איריים – רפובליקנים.
עשרים ואחד יוצרות ויוצרים הוזמנו על ידי שגית מזמר (אוצרת, אמנית ופסיכולוגית) לשהות במגדל במשך מספר שבועות, לחקור ולהכיר את המקום. התכנית הציעה סוג של ניתוק מהעולם החיצוני תוך כדי התקרבות אל הקהילה המקומית – כל אמן שוהה במגדל בגפו, כמעט ללא קליטה סלולרית או אינטרנטית ובמקביל מתארח אצל בני העיירה והופך להיות “האורח מהמגדל”. מגדל העוצר מאפשר לאמנים להיות, לשהות בקצב אחר, להיחשף לרבדים השונים של עיירה אירית בצפונו של האי, ולחוות את האפשרויות הגלומות באזור זה של העולם, שהיה בעבר הלא רחוק במרכזו של סכסוך שנראה היה שלעולם לא יגמר.
בסלון הביאנלה בחרנו להציג מספר עבודות של אמנים ששהו ברזידנסי, ומייצרים גשר בין המציאות העכשווית בצפון אירלנד, לבין המציאות שלנו כאן בישראל.
דרום אפריקה
הסכסוך בדרום אפריקה היה תוצאה של משטר האפרטהייד, שבו קבוצת הרוב השחורה סבלה מדיכוי ורדיפות מצד המשטר הלבן ששלט במדינה במשך עשרות שנים. עם סיום האפרטהייד והמעבר לדמוקרטיה בתחילת שנות ה-90, תחת מנהיגות נלסון מנדלה דרום אפריקה התמודדה עם השאלה כיצד להתמודד עם עברה הכואב ולהשיג פיוס בין הקבוצות השונות המרכיבות אותה.
ב-1995 הוקמה “ועדת האמת והפיוס”, בראשות הארכיבישוף דסמונד טוטו, שמטרתה הייתה לחקור את פשעי האפרטהייד, לשמוע את העדים, ולחפש דרך לרפא את הקרעים החברתיים והאתניים. הוועדה נתנה לפושעים מימי האפרטהייד הזדמנות לקבל חנינה אם הודו והביעו חרטה כנה. תהליך זה אפשר לחשוף את האמת ההסטורית, אך לא תמיד הביא לצדק.
ההסכמים והמאמצים שנעשו בתחום הפיוס הביאו לשיפור משמעותי במערכת הדמוקרטית של דרום אפריקה, עם חוקים שמקדמים סולידריות בין הקבוצות השונות. למרות זאת, הפערים המעמדיים עדיין קיימים, במיוחד בהיבטים של שוויון הזדמנויות,, ומעגלי עוני שמשפיעים בעיקר על השחורים במדינה.
עבור הסלון בחרנו בעבודות של שלושה אמנים ילידי או תושבי דרום אפריקה.
קים ליברמן מתעדת מזה שנים א.נשים עם יושרה פראית (wild integrity) סדרה זו מציגה פורטרטים לצד חפצים אישיים של שופטי בית המשפט החוקתי של דרום אפריקה (המקביל לבית המשפט הגבוה לצדק שלנו). מרלין דומא חושפת מיניות וגופניות גרוטסקית תוך התמודדות עם סוגיות חברתיות ואישיות קשות, ורוג’ר באלן, מחשובי האמנים בדור הפוסט-אפרטהייד, מתעד עולם כאוטי ורדוף רוחות.
רואנדה
רצח העם ברואנדה, שהתרחש ב-1994, היה טבח נוראי שבו נרצחו כ-800,000 אנשים, רובם בני שבט ההוטו, על ידי הטוטסי, בתמיכתה של ממשלת רואנדה וצבאה. הג’נוסייד היה תוצאה של מתחים אתניים שנמשכו עשורים, וכלל תקופות של דיכוי ואפליה וכן מעשי זוועה, כמו רצח המוני, אונס, ואלימות קשה נגד אוכלוסיות חסרות אונים.
כיום, יותר משני עשורים מאז סוף הטבח, רואנדה עשתה צעדים משמעותיים בהליך של ריפוי ושיקום. המדינה פיתחה כלכלה צומחת, והשקיעה בתשתיות, בחינוך ובריאות. עם זאת, גזענות ועימותים אתניים עדיין קיימים מתחת לפני השטח, וישנן בעיות חמורות של חופש פוליטי.
רואנדה הפכה לדגם של מדינה שהצליחה להתאושש אחרי ג’נוסייד והמשיכה לבנות את עצמה מחדש, אך המורשת של השואה עדיין ניכרת, ויש עבודה רבה בתחום הגישור בין הקבוצות האתניות וההשלכות החברתיות.
בסלון אנחנו מציגים מבחר של עבודות רקמה של קולקטיב נשות סוונא קבויא – קבוצה של נשים ששרדו את הג’נוסייד של 1994 שלהן קשרים גם עם מחוללי הטבח וגם עם קורבנותיו.
אמני סלון הביאנלה:
זמיר שץ | Zamir Shatz
טאקו בל + חרא שומני, 2017, ציור, אקריליק על בד, 216X320 ס”מ.
זמיר שץ (נ. 1969, קבוצת כנרת) הוא צייר ואמן וידאו, בוגר תואר שני בהצטיינות יתרה בבצלאל. שץ הציג כ-12 תערוכות יחיד במוזיאונים וגלריות בארץ, כולל בגלריה רוזנפלד, מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון חיפה לאמנות. הוא זכה במספר פרסים ומלגות, ביניהם מלגת מצוינות מבצלאל ופרס הקרן החדשה לקולנוע. השתתף בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, כגון “עושות היסטוריה” במוזיאון חיפה ו-“Nothing But Longing” בגלריה Void, אירלנד. עבודותיו נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים, ביניהם אוסף מוזיאון תל אביב ואוסף שוקן.
שחר יהלום | Shahar Yahalom
טווס, 2016, 190X50 ס”מ, עומק 30 ס”מ, ברזל, פרספקס וצבע שמן.
נולדה בקיבוץ עין דור (1980), חיה ועובדת בתל אביב. סיימה לימודי MFA באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק (2014) ולימודי B.Ed באמנות בבית הספר לאמנות המדרשה, מכללת בית ברל (2006). הציגה תערוכות יחיד במוזיאון בת ים לאמנות; GarageLab Gallery, דיסלדורף (גרמניה); Odile Ouizeman Gallery, פריז; Culturescapes, באזל (שוויץ); מוזיאון תל אביב; גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב , הגלריה השיתופית בקיבוץ כברי. כמו כן, הציגה יהלום בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם, ביניהן Void Gallery, דרי (אירלנד); Zabladowicz Collection, לונדון; The Armory Show, ניו יורק; Neiman Gallery, ניו יורק; Insideout Musem, בייגין; Aran Cravey Gallery, לוס אנגלס; Rutgers Gallery. זוכת פרס פונדק לשנת 2024, פרס עידוד היצירה לשנת 2018, פרס משרד התרבות והספורט לאמן הצעיר לשנת 2012 והשתתפה בתערוכת המועמדים לפרס גוטסדינר בשנת 2011. כיום מלמדת פיסול במדרשה לאמנות, מכללת בית ברל ובאקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל.
קים ליברמן | Kim Lieberman
טבע דומם עם חפצים חיוניים: אלבי סאקס, 2020, צילום.
טבע דומם עם חפצים חיוניים: איבון מחורו, 2021, צילום.
טבע דומם עם חפצים חיוניים: דיוקן עצמי, 2020, צילום.
אמנית קוהספטואלית מדרום אפריקה המציגה בתערוכות מסביב לעולם, כולל תערוכות יחיד בניו יורק, סידני, מלבורן, איטליה, ומן הסתם דרום אפריקה. עבודה כלולה באוסף הרשמי של בית המשפט העליון בדרום אפריקה מאז 2008. עבודתה משקפת נושאים של זכויות אדם ויישוב קונפליקטים פוליטיים. ליברמן משתמשת במדיומים רבים, תחרה עבודת יד, שטרות, מטבעות, וצילום, דרכן היא חוקרת שינוי חברתי, חיבור בין אישי, וגלובליזם. סדרתה, “טבע דומם עם חפצים הכרחיים” משתקפת את ההשפעה העמוקה של סיפורים אישיים על המציאות החברתית- פוליטית. רעיון “היושר הפראי” של ליברמן חוגג את סיפוריהם של אישים שנשארו ישרים ובעלי מצפון למרות לחצים חומריים חיצוניים.
גיא גולדשטיין | Guy Goldstien
Memorable Equinox, אלבום, 2017 (10 שירים).
גיא גולדשטיין (יליד 1974, חיפה) הוא אמן חזותי ומוזיקאי, בוגר תואר ראשון מהאקדמיה לעיצוב ויצו ותואר שני בלימודי המשך באמנות בבצלאל. משנת 2013 הוא עומד בראש המחלקה לתקשורת חזותית בביה”ס מוסררה. גולדשטיין זכה בפרסים חשובים, בהם פרס קשת של מוזיאון הרצליה (2017) ופרס שרת התרבות (2012), ועבודותיו נמצאות באוספים מוזיאליים בארץ ובעולם, כגון מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב. הוא הציג בתערוכות יחיד רבות וביניהן “טעויות העתיד” (2022) ו-“פעם אחת, פעמה שניה” (2018), והשתתף בתערוכות קבוצתיות כגון הביאנלה לאמנות עכשווית בדרזדן (2016, 2019). גולדשטיין הוזמן להציג במוזיאונים ומרכזי אמנות ברחבי העולם, כמו בברלין וניו יורק.
נטעלי שלוסר | Netally Schlosser
ללא כותרת (אחותי), 2016, 50×35 ס״מ, דיו, פחם ועפרון על נייר.
נטעלי שלוסר (נולדה ב-1979, חיפה) היא ציירת וכותבת ישראלית, חיה ופועלת בתל אביב ומיוצגת על ידי גלריה דביר. בוגרת בצלאל בהצטיינות ובוגרת תוכנית המחקר המעשית היסק בבלגיה. שלוסר הציגה תערוכות יחיד במוסדות מובילים, ביניהן: אורקסטרא (2008), אריקה (2009), לה גארדיה(2013), ירמסוך (2020), ויקיצת הממלכה (2022). עבודותיה זכו בפרסים חשובים, בהם פרס רפפורט לאמן צעיר (2007), פרס מוזס לציור (2009), ופרס עידוד היצירה ממשרד התרבות (2022). מאז 2018, בעקבות מפנה משמעותי בעבודתה, היא מובילה את הפרויקט השאפתני Symmetry and Stones, הכולל עבודה עם טכנולוגיות תלת-ממד מתקדמות, פיסול דיגיטלי ופטרוגרפיה. לצד עשייתה האמנותית, שלוסר פרסמה מאמרים המהווים מניפסטים של גישתה לציור ולהוראת אמנות, ולימדה באקדמיה בצלאל ובמדרשה לאמנות בבית ברל.
רוג’ר בלאן | Roger Ballan
מעידה, צילום.
מגיע או הולך, צילום.
מופיע בתערוכה המרכזית- לצד אותו הים.
מרלן דומא | Marlene Dumas
הצעה למונומנט לשלום, 1993, הדפס, 36X35 ס”מ.
מרלן דומא (נולדה ב-1959 בדרום אפריקה) היא אמנית חזותית ידועה, המתמחה בציור, פיסול ותקשורת חזותית. עבודותיה עוסקות בנושאים של זהות, פוליטיקה, גזע, ומאבקים חברתיים, והיא זוכה להכרה בינלאומית בזכות יכולתה להציג את מורכבות החברה הדרום אפריקאית. דיומא משלבת בתערוכותיה אלמנטים אישיים ותרבותיים מתוך היסטוריה ואירועים עכשוויים, תוך שימוש בצבעוניות בולטת וטכניקות יצירה מגוונות. היא הציגה תערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאונים וגלריות יוקרתיות ברחבי העולם.
בין התערוכות המשמעותיות שבהן השתתפה: “The Anatomy of a Moment” במוזיאון הסטוריה של האמנות בווינה (2015), תערוכה רטרוספקטיבית ב-Guggenheim בניו יורק (2009), ו-“Marlene Dumas: Measuring Your Own Grave” במוזיאון לאמנות עכשווית בברצלונה (2014). עבודותיה הוצגו גם ב- Venice Biennale וב-Documenta.
קולקטיב נשות סוונא קבויא
מופיע בתערוכה המרכזית- לצד אותו הים.